מה קורה בסדנה?
הנשמה, יש לה אותנו. לנו אין נשמות.
Bert Hellinger
מנחֶה בגישה של "קונסטלציה משפחתית" עובד עם קבוצה של אנשים, או בצורה פרטנית, בעזרת בובות-דמויות, חפצים שונים או באמצעות הדמיה.
המנחה עורך ריאיון קצר למשתתף שביקש לעבוד, המטופל, ומחליט אֵילו בני משפחה רלוונטיים לעבודה מולו בזמן הנתון. המטופל בוחר מבין המשתתפים אנשים שמייצגים את בני המשפחה "שלו". למשל: אבא, אימא, אחים. המשתתפים רשאים להסכים לייצג את המטופל או לא להסכים. על פי רוב הם מסכימים, ודרך החוויה הזו הם לומדים הרבה מאוד דברים, לעתים קרובות דברים הקשורים לשאלות שהם בעצמם מתלבטים בהן. המטופל בוחר גם נציג שמייצג אותו עצמו. אז הוא מְמַקם את הנציגים – הוא "מעמיד" אותם על פי התמונה הפנימית שהוא מדמיין באותו הרגע. הייצוג בקונסטלציה אינו דורש ידע מוקדם, אין זה "תפקיד" שיש ללמוד, אלא פשוט להיות במקום. התהליך נעשה ללא מילים: כאשר הנציגים עומדים במקומות שהמטופל העמיד אותם, הם חווים תחושות שונות וברורות, שלא הרגישו קודם לכן.
למשל, האח הבכור עלול להרגיש חולשה, והוא נראה קרוב להתמוטטות. האח השני גם הוא חלש, משעין את ראשו על כתפו של הבכור. האח השלישי רוצה לעזוב, הרביעי נראה מבולבל ואינו יודע מה לעשות עם עצמו. כולם נראים עצובים מאוד. האם מרגישה שנאה וכעס ואינה מוכנה להביט באב. האב פונה לכיוון אחר, לא מסתכל על אף אחד מהמשפחה.
המטופל, שהעמיד את "משפחתו", נדהם מהדיוק שבו הם מיוצגים. יש לציין שהתחושות הברורות כל כך לא הוזכרו בריאיון שהמנחה ערך עם המטופל. נהפוך הוא, שאלות כמו איך הם מרגישים או מה הם חושבים, לא נשאלות. השאלות הרלוונטיות הן: מי מת, ומתי? למי היה קשר משמעותי עם אחד מבני המשפחה ומי נשוי למי? מי עבר תאונה, מלחמה, וכדומה? את מי נידו מהמשפחה או למי היה גורל קשה?
בזמן הקונסטלציה המנחה מתבונן וחוקר את שפת הגוף ואת התגובות של הנציגים על מנת להבין את הדינאמיקה הפועלת במשפחה. כאשר התמונה מתבהרת, הוא מחפש את הדרך אל האיזון והריפוי כדי למצוא אלטרנטיבה ל"פלונטרים" ההרסניים שהתגלו. הוא יכול להזיז נציג או נציגים למקום אחר, להוסיף או להוריד נציגים, או לבקש מהם שינועו בהתאם לתנועה פנימית שמורגשת בגוף (כאילו חוטים בלתי נראים מושכים את הגוף). מסיבה זו העבודה הזאת נקראת "תרפיה פנומנולוגית". פנומנולוגית – מלשון תופעה. אין עדיין הסבר מדעי מדויק לתופעה שמתרחשת בסיטואציה זו. מה שקורה הוא שהנציגים, ברגע שהסכימו לייצג דמויות ממשפחתו של המטופל, כאילו מתחברים ל"שדה ידע" של המשפחה. כנראה מדובר בתדר שהוא ייחודי לכל משפחה ומחבר את כל המשפחה, לדורותיה.
המנחה יכול לבקש מהנציגים לומר משפטים מסוימים, קצרים מאוד, והוא בודק איך הנציג מגיב לשמע המשפט. המשפטים מבטאים את מה שקורה, או מעלים מילים שצריכות להיאמר. לפעמים מספיק להביט אחד לשני בעיניים.
התהליך יכול להימשך בין עשר דקות לשעה ויותר. על פי רוב מגיעים לפתרון. אך לא תמיד. לפעמים חסרים פרטים, לפעמים הדינאמיקה "מסרבת להתגלות". כאילו "המשפחה" אינה מאפשרת לגשת אליה.
לקראת סוף העבודה בדרך כלל המטופל מתבקש להיכנס ולהחליף את הנציג שלו, אך לא תמיד זה הכרחי.
קונסטלציה משפחתית היא לרוב אירוע חד פעמי. אין מעמידים קונסטלציה פעם בשבוע, כפי שנהוג בטיפולים פסיכולוגיים או פסיכותרפיים. יש אנשים שעוברים תהליך כזה פעם בחיים, יש כאלה שעושים זאת פעמים אחדות, אך לא לעתים קרובות מדי. ההשפעה מורגשת בהתאם לצורך של הנשמה של כל אחד: זה יכול לקחת שבוע, שבועיים, חודש, שנה או יותר. המפתח הוא לסמוך על הנשמה שלנו, שיודעת בדיוק לְמה היא זקוקה, באיזה קצב ובאיזו צורה. והיא אינה ממהרת לשום מקום... ההשפעה עשויה להיות מורגשת מעבר לאדם הפרטי, לעתים השינוי יהיה בולט ומשמעותי אצל בני משפחה אחרים, למרות שלא נוכחו בעבודה עצמה, ואף לא שמעו על קיומה.