שלום לך קורא יקר
לפני חצי שנה חזרתי ממפגש מנחי קונסטלציה משפחתית יהודים בווינה. סיפרתי על כך בניוזלטר שנשלח לאחר מכן. (אפשר לקרוא באתר – ב"ניוזלטר" מ – 3.2009 "רשמית מאוסטריה"
אני רוצה להסביר במספר מילים מה הביא לקיום מפגש של מנחים יהודים מהעולם וההחלטה על פרסום גילוי דעת שעליו חתומים חלק ממשתתפי הכנס.
היו מספר אירועים, במספר מקומות, אשר ערערו את התחושות והרגשות של המנחים. מאחר ואנו עובדים על הקשר עם המשפחות שלנו, כולל משפחת המקור, כולל מספר דורות לפנינו, העברה בין ועל דורית, ברור לכולם שהקשר עם השואה, שהתרחש בדור של הורינו וסבינו, יעלה שוב ושוב ושוב בעבודה, בארץ, ובכל מקום אחר בעולם שם נמצאים יהודים ו/או גרמנים. לפחות בסדנאות שאני מנחה מזה כ - 8 שנים, כמעט אין סדנה שנושא השואה אינו עולה (אנו עובדים עם הנושאים שהמשתתפים מביאים. המשתתפים מעלים נושאים אקטואליים שרוצים לשפר, אך תוך כדי העבודה מתברר שיש קשר הדוק לשואת הדורות הקודמים.). באירופה הנושא כולל הרבה רגשות אשמה, מפי המשתתפים שרובם גרמנים, צאצאי הנאצים. אחרי שנים של עבודה, הנושא הקשה הזה מתחיל לתת את אותותיו – אצל הרבה מנחים. במפגש של המנחים היהודים (שימשיך פעם בשנה בעתיד) התברר שיש צורך בקשר עם קבוצה שיכולה "להכיל" את הנושא, ואת "הנושאים" אותה. לא אכנס לפרטים, אתם מוזמנים לשוחח עמי על כך, אם רצונכם בכך.
סוף סוף אני מתיישבת לכתוב את המשך הסיפור, ולהמליץ לכם לקרוא את גילוי הדעת שפרסמנו.
בעקבות אירועים שונים שדווחו באותו מפגש ואשר זעזע את המשתתפים, החליטה קבוצה של מנחים לשבת ולדון בהתרחשויות החדשות – ישנות. במשך השנים התווספו חוויות שונות, אשר בסיכומו של דבר יצרו את הצורך – לפחות אצל חלקינו, להגיב.
לאחר דיון מעמיק, ובהמשך בהתכתבות שנמשכה זמן מה בין המשתתפים, בקבוצה שהתנדבה לכתוב את גילוי הדעת, הוחלט על הנוסח הסופי של גילוי הדעת.
להלן קישור לגילוי הדעת שמופיעה במספר שפות. כאן באתר שלי, אפרסם את המקור האנגלי והתרגום העברי (שאני תרגמתי). www.jcfstatement.com
חשוב לי לציין שלמדתי רבות ממחשבותיהם של האנשים, על רגשותיהם ותחושותיהם תוך כדי התהליך. הקבוצה הייתה מגוונת, השתתפו בה אנשים ממספר מדינות, אשר הרקע שלנו המשותף הוא – היותנו יהודים, או עם רקע יהודי כלשהו, או בני זוג של יהודים.
כשסיפרתי לחברי בארץ על ההחלטה, נשאלתי בשביל מה אני צריכה את זה? האם זה לא יזיק להתקדמות המקצועית שלי? האם זה לא זלזול במקור שממנו למדתי? האם זה לא ירחיק את המשתתפים בסדנאות?
ואני החלטתי ללכת עם האמת שלי. אני מאמינה בכל ליבי – שאין ללכת בצורה עיוורת אחרי אף מורה.
אני מציינת שוב את הכבוד והתודה הגדולים שיש לי כלפי מפתח השיטה - ברט הלינגר - ויחד עם זאת, הגיע הזמן להתנתק מה"דרך החדשה" שלו. ואינני מדברת על ההתפתחות המקצועית הנקייה. אני מדברת על הליכה לקיצוניות לא בריאה (אנא קרא על כך בגילוי דעת עצמו) – בכל אופן בשבילי, ובשביל כל מי שחתם על גילוי הדעת.
אני מאמינה – שהתנתקות מדרך מורה כלשהו, גדול ככל שיהיה, בשלב שדרכו והתנהלותו – ולא השיטה שפיתח - איננה מתאימה יותר ופוגעת, מהווה דוגמא טובה לחשיבה עצמאית , ללקיחת אחריות אישית ומקצועית.
על כל אחד מאתנו להחליט מה מתאים לנו ומה לא, כל אחד מאתנו וכל מטפל ומורה באשר הוא.
ומאחר שברט הלינגר עשה לאחרונה דברים שפגעו בנו, כיהודים, חובה עלינו להצביע על כך, ולומר: לא עוד. איננו מוכנים לקבל פגיעה בנו כקבוצה, או כל קבוצה אחרת, בשום פנים ואופן. היום, כאזרחית ישראלית, אני מרגישה ויודעת שיש לי בית. אני מתהלכת עם ראש זקוף וגאה במי שאני. אני בטוחה שמשפחתי הענפה שנעלמה בשואה כי לא יכלו ללכת בראש מורם, עומדת מאחורי במאת האחוזים.
לא ארחיב על כך את הדיבור, גילוי הדעת ידבר בעד עצמו.
באתר בו מופיע גילוי הדעת במספר שפות, אין אפשרות להגיב – כל תגובה תגרום לויכוחים לכל הכיוונים, וזה מיותר. אמרנו את דברינו, ורגשותינו לא ניתנים לדיון.
אם מישהו מהקוראים רוצה לשאול שאלות, להתייחס בצורה כלשהי, אנא פנו אלי ישירות.
קטרינה פרקש
בהרבה כבוד, רגשי תודה ואהבה גדולה לעבודה שלי לאפשרות לתת יד לרגע לאחרים בדרכם, ולכל האנשים שהאמינו ומאמינים באפשרות ליצירת עולם טוב יותר.
ג י ל ו י ד ע ת
בפברואר 2009 התכנסו בווינה, אוסטריה, למעלה מ 40 איש, מעשר מדינות שונות, כאשר כל אחד מבין מהמשתתפים הינו מנחה של "קונסטלציות משפחתיות" בעל רקע יהודי (שלם או חלקי), או חבר לחיים של מנחה קונסטלציות יהודי. הכנס אורגן בעקבות הצורך שחשו יוזמיו ליצור הזדמנות לחקירה ולרב-שיח; כיצד אנו, כאנשים בעלי רקע יהודי רב גוני אשר מעורבים בעבודה סיסטמית ועל-דורית*, מתייחסים להתפתחות של התיאוריה, של הפרדיגמות ושל המודלים אשר משתמשים בהם ומלמדים אותם בנושא של הדינאמיקות של תוקף – קורבן בקונסטלציות המשפחתיות. הרעיון של גילוי הדעת עלה באופן ספונטני במהלך הכנס, ונכתב על ידי כמה מתנדבים מבין המשתתפים בשבועות שלאחר הכנס. לאחר השלמתו הוצג גילוי הדעת לכל מנחי הקונסטלציות המשפחתיות אשר נכחו בכנס וכן לכל המנחים בעלי רקע יהודי אשר לא נוכחו בו, ונחתם על ידי כל מי שרצה להפגין תמיכה גלויה בתוכנו.
כל מי שחתם על גילוי הדעת שותפים לדעה שהגיע הזמן להצהיר כי התנתקות פאסיבית מברט הלינגר ומאשתו סופי הלינגר (כפי שרבים מאיתנו עשו זאת במשך השנים) אינה עוד מספקת. אנחנו מרגישים שהדרך האחראית ביותר להגיב להתפתחויות האחרונות בעבודתם של ההלינגרים, היא לפרסם גילוי דעת משותף.
אנו מכירים בתרומה בעלת הערך הרב של ברט הלינגר לתחום של הקונסטלציות הסיסטמיות, ושבעבר הוא עשה עבודה שעזרה רבות למשפחות ויחידים. התיאוריה של ברט הלינגר עוררה בנו השראה במגוון צורות. על כך נישאר אסירי תודה.
שמנו לב, שבהתפתחות עבודתו של הלינגר ישנה נטייה עקבית וגדלה להשתמש בטכניקות של מניפולציה של קבוצות, כפי ששימשו בכתות דתיות שונות ובמשטרים וארגונים טוטליטריים ופשיסטיים. אנו מאמינים שבשנים האחרונות, חלק מהשיטות והתיאוריות שפיתחו ושברט וסופי הלינגר משתמשים בהם וחלק מההצהרות שלהם פוגעות ומזיקות. אנו מדברים כפסיכותרפיסטים וכמנחים של קונסטלציות, וגם כאנשים בעלי רקע יהודי, וכפרטנרים של אנשים בעלי רקע יהודי. אנו מאמינים שהתפתחויות אלה מזיקות לא רק לנו, אלא מזיקות באותה מידה גם לאחרים.
בגילוי דעת זה אנו מוצאים את עצמנו בשורה אחת עם אחרים אשר ביטאו את דאגתם במילים שלהם, מסיבותיהם הם, בקשר להתפתחויות בעבודתם של הזוג הלינגר. הנה כמה דוגמאות: חברים בוועד המנהל של DGfS (האירגון הגרמני של מנחים של קונסטלציות משפחתיות, לשעבר IAG) והמנהיגים של ISCA (האירגון הבין לאומי של קונסטלציות סיסטמיות) נפרדו בצורה פומבית מברט הלינגר במכתב גלוי אשר פורסם (בגרמנית) ב Praxis der Systemaufstellung מחודש ינואר 2008. (גרסה אנגלית של הצהרה זו אינה זמינה עדיין באינטרנט). באותו עניין במגזין זה, הינריך בראוור פירסם הגות אישית על המרחק שגדל בין ברט הלינגר לבינו, ומסביר מדוע הוא "לקח צעד אחורה" ממנו.
ביולי 2007, נכתב מכתב על ידי דר' מלני סלמון בפורום האנגלי של מנחי הקונסטלציות המשפחתיות www.constellationflow.com)) . במכתבה, מתארת מלני סלמון את התנסויותיה כמשתתפת בקבוצת לימוד של ברט וסופי הלינגר, ומסיימת את מכתבה (מצוטט באישורה) : "לו היה ארגון עולמי לאתיקה שיכולתי לדווח על דאגתי , לבטח הייתי עושה זאת"
במקומות שונים, בהזדמנויות שונות, כמו למשל בסבילה, ספרד (אוקטובר 2006) ברט הלינגר אפשר לאשתו לכנות אותו נביא, בפני קהל גדול. בנוסף, למשל בבואנוס איירס, ארגנטינה (אוגוסט 2007) שניהם, ברט ואשתו סופי טענו שתובנותיו של ברט הלינגר ניתנו לו ישירות על ידי כוח או מקור עליון. אנו דוחים את ברט הלינגר בתפקידו כנביא וכקולו של כוח גבוה בלתי ידוע, מאחר ועל ידי כך, הוא מעמיד את עצמו במעמד שאי אפשר לגעת בו, והיכן שביקורת אישית ומקצועית הופכת בלתי רלוונטית ומיותרת.
במקסיקו, 2008, ובקבוצות אחרות, אנשים התבקשו לצרוח ולחזור על מילים (YES ! YES ! YES!) או לחזור על סיסמאות ("YES לאימא!" ל YES"לאבא!") עם יד אחת מורמת. תחילה ההנחיה הייתה לעשות זאת עם אגרופים סגורים, אך במקסיקו גם עם אצבעות מתוחות קדימה (כמו למשל במקסיקו, פברואר 2008). בסגנון "Heil Hitler" ובדומה לדרך בה ברכו אנשי משטרו של היטלר זה את זה. אנו מאמינים שבכך נחצה גבול אשר אסור היה לעולם לעבור. אנו מבטאים את דאגתנו העמוקה והעלבון נוכח התפתחויות אלה, אנו מחשיבים אותם מחרידים באופן קיצוני. אנו מקווים וממליצים כי חברינו לעבודה לא ישתמשו בהם בעבודתם.
בגילוי דעת זה, אנו רוצים לציין בצורה מיוחדת את התנגדותנו לדרך הפשטנית והדוגמטית של הזוג הלינגר בקשר לדינאמיקות בין תוקף – קורבן. הדינאמיקות בין תוקף – קורבן הן מורכבות, ושונות מקונפליקט לקונפליקט, מתרבות לתרבות ומזמן לזמן.
אפשר לפרש את הדינאמיקות בין תוקף – קורבן, כמו במצבים בתוך משפחה אשר כוללים גילוי עריות וניצול פיזי, וקונפליקטים בין קבוצות גדולות ובין אומות בצורות שונות. בהסתמך על הניסיון המקצועי שלנו ועל ניסיוננו כאנשים פרטיים בעלי רקע יהודי, אנו טוענים כי ההשפעות השליליות של העבר בנוגע לדינאמיקות תוקף – קורבן אינן יכולות או צריכות להיות מופשטות ומוסברות באופן אוטומטי כפי שההלינגרים עושים זאת.
אנו מסכימים כי יש להביט בכל אדם וכל תפקיד היסטורי שהוא בחר או הוכרח לבחור על ידי אחרים בזמן של קונפליקט, רדיפה או מלחמה כפי שהוא. גם הקורבן וגם התוקף צריכים הכרה וצורך להכיר במקומם, אין לנדות אף אחד. עדיין, לא יכולים לשלול או להקטין את ההבדלים הקיימים בין קורבנות ותוקפים וחייבים לכבד גם אותם . כאשר מתייחסים לדינאמיקות בין תוקף – לקורבן בקונסטלציות, יש צורך שהמנחים יהיו ערים לעובדה כי מה שמתאים לאנשים השייכים לקבוצה אחת לא בהכרח נכון לאלה השייכים לקבוצה אחרת.
במקסיקו, 2008, ברט וסופי הלינגר ביקשו מקהל של כ – 500 איש לתרגל הדמיה שבה משפחתה של חלוצת קונסטלציות יהודיה מקסיקנית (אשר לא נוכחה כבר בכנס) תשתחווה לנאצים, "לכבד אותם". הם הציעו זאת כפתרון לבעיות כספיות מסוימות בינם לבין המנחה היהודייה (כד לקרוא יותר על אירועים אלה במקסיקו, בקרו ב www.transgeneracional.org). אנו מאמינים כי פעולות אלה שנעשו על ידי ההלינגרים הם הפרה ישירה של כל חוק אתי אשר לפיהם נעשית כל עבודה טיפולית. לדוגמא: אין על שום מטפל לחשוף את ההיסטוריה המשפחתיות של משפחה ללא אישורם. מעבר לכך, הנתונים המשפחתיים של המנחה היהודייה הומצאו על ידי ההלינגרים והוצגו בפני הקבוצה כעובדות, על מנת לתמוך בדעתם שלהם, ולשרת את האג'נדה שלהם.
כאנשי מקצוע, אנו מוחים בצורה נמרצת נגד פעולות בלתי מכובדות כגון אלה. בנוסף, כאנשים בעלי רקע יהודי, אנו מוצאים פעולות אלה מכאיבות ביותר ומעליבות. אנו מוחים נגד שימוש בסטריאוטיפים על יהודים או כל קבוצה אחרת של אנשים. איננו רוצים שהניצולים של משפחות יהודיות יגויסו וישמשו בהדמיות בהן הם צריכים להשתחוות כדי לכבד את הנאצים אשר הרגו את קרוביהם. הניסיון שלנו מראה שאת הטראומות הבין דוריות, המורכבות, בעלות פנים רבות, וקשיים אחרים שניתן לזהות במשפחות של אנשים אשר נרדפו, לא ניתן לרפא על ידי בקשה או הוראה לכבד ללא תנאי את התוקפים. אנו מאמינים שלבקש מקורבנות של רדיפה או מצאצאיהם לכבד את הרוצחים של משפחותיהם כפתרון לבעיותיהם – לא רק בלתי יעיל ומכאיב, אך גם מעליב מחדש את הטראומה.
אנו רוצים להבהיר בצורה ברורה שעל ידי סירוב לקבל את הפרדיגמות הפשטניות והדוגמטיות לגבי הדינאמיקות בין תוקף-קורבן, אנו לא דוחים את העם הגרמני או את צאצאיהם של נאצים ופושעי מלחמה. אין אנו רואים בילדים אחראים על פשעי הוריהם.
הקונסטלציות המשפחתיות, על מגוון צורותיהם, יכולות לשמש כשיטה שמביאה ריפוי. אפשר להשתמש בקונסטלציות המשפחתיות בצורה שבה הם יעוררו אחריות חברתית ושינוי לטובה. ברם, העבודה בקונסטלציות יכולה גם לשמש כשיטה שמבלבלת ופוגעת באנשים. אנו מאמינים שפוטנציאל הריפוי של העבודה יכולה להתבטא אך ורק באווירה של כבוד הדדי ואמון, בסביבה שמכירה ומגינה על הגבולות של כל המשתתפים, ולא באווירה של דוגמטיזציה והפחדה.
אנו מאמינים כי דיאלוג מכובד ומכבד בין חברי הקבוצות השונות, אשר שיחקו בתפקידים היסטוריים
שונים בזמן של מלחמה ודיכוי – הוא חיוני וחשוב. אנו מאמינים שהעבודה בקונסטלציות יכולה לשמש בדרך שתומכת ומכבדת את ההבדלים, הגיוון והכבוד של כל הנוכחים. אנו יודעים כי אמונה זו היא משותפת לרבים מהמנחים בעולם, לא משנה מה הלאום, הדת או הרקע שלהם - אנו מכבדים את כוונותיהם ועבודתם. אין אנו מאמינים יותר, כי ברט וסופי הלינגר (ואלה שמעתיקים את שיטת העבודה שלהם) משתמשים בעבודת הקונסטלציות שלהם בצורה זו.